יום שבת, 14 במאי 2011

ביסים

אני רוצה, לא רוצה, ממש חייבת, להמליץ על בלוג שאני קוראת באדיקות כבר די הרבה זמן.
ביסים של הילה קריב, שכותבת ומצלמת נפלא. גם אם לא תכינו את המתכונים, שוה להציץ בו רק בשביל הצילומים ולא פחות מכך עבור דרך הכתיבה הנעימה שלה.
בשבוע שעבר הכנתי את המתכון של עוגת התפוחים המופלאה שלה ובדיוק כמו שהיא הבטיחה, הבית התמלא בריחות מנחמים של תפוחים, חמאה וקינמון. סוכני נדל"ן יגידו לכם שאלה בדיוק הריחות שיוצרים עסקת נדל"ן מנצחת.



עוגת התפוחים של נטע
כמעט ואין עוגה בעוגת הזו- כולה תפוחים ורק מעט  אוחז בהם.  אם אתם מאלו שאוהבים מתוק - הייתי מוסיפה עוד 1/4 כוס סוכר, כי היא בהחלט לא מאד מתוקה.
הכי כיף להשתמש בכמה סוגי תפוחים- גראני סמית' כמובן ועוד שניים- שלושה, תלוי במה שיש בבית. כל סוג מביא משהו אחר לעוגה- מתיקות, נימוחות, יציבות או חמצמצות. הכי טעימה היא בעודה חמימה לאחר האפיה- לכן, אם אין אורחים באופק, רצוי וכדאי לאפות מחצית מהכמות בתבנית מאורכת.
6 תפוחים די גדולים/ בערך 800 גר' לאחר קילוף ופריסה (2-3 גראני סמית' והשאר לבחירה)
3/4 כוס חלב
2 ביצים
1 כפית תמצית  וניל
1/4 כוס שמן-זית/ שמן אחר
1 כוס קמח
1/2  1 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית קינמון
1/2 כוס דחוסה סוכר חום
* 1 כף חמאה – ללמעלה של העוגה
לתערובת הציפוי:  1 כף חמאה, 2  כפות דחוסות סוכר חום,  2 כפות קמח,  1/2 כפית קינמון
מחממים תנור ל- 180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט. משמנים תבנית עגולה 24  ס"מ.
קולפים את התפוחים, חותכים לרבעים, מנקים ליבה ופורסים דק.
מערבבים את כל החומרים הנוזליים יחד. מוסיפים את היבשים ומערבבים לבלילה אחידה. מוסיפים את התפוחים, מערבבים ומעבירים לתבנית. בעזרת היד לוחצים את התפוחים למטה, ככל שניתן- בלגן מאורגן.
פורסים את כף החמאה דק דק ומנקדים חתיכות קטנות פה ושם על התפוחים.
מערבבים בעזרת האצבעות את כל חומרי הציפוי, עד לקבלת פירורים לא אחידים ומפזרים מעל.
אופים כשעה ועשרים דקות, עד שהעוגה שחומה וקראמלית וכל הבית מלא בריחות מדהימים…



Abbey Road

כולם ודאי מכירים את התמונה המפורסמת של הביטלס


צועדים



הנה הם, רגע לפני.......

רגע לפני










(באמצעות A Cup of Jo )

תמונה אחת ביום

לחיות לאט, הדפס דיגיטלי, Lazlito Kovacs


via The Working Proof

יום שישי, 13 במאי 2011

זברה



איזו יפה הזברה הזאת? אם אתם מחפשים Wallpaper למחשב שלכם ונמאס לכם מכל הדברים הרגילים, אתם מוזמנים להוריד את הזברה ועוד מאות אחרים ונהדרים לא פחות מהאתר Simple Desktops שיצר Tom Watson


שני רגעים



קריקטורה, The New Yorker
via A Cup of Jo





Coffee Time אנימציה מקסימה מאת Wan- Tzu



ענייני בית

אין כמו בבית. המקום הזה שבו אנחנו מרגישים הכי נוח, הכי  אנחנו. מה הכי עוזר לכם להרגיש בבית? עבורי זה החפצים שאני אוספת במשך שנים, האפשרות להשאיר בלגן מאורגן, הספה הכתומה והענקית שלי, האמנות שתלויה על הקירות, הספרים, וכל שאר החפצים הקטנים והגדולים. אני עוקבת אחרי לא מעט בלוגים שעוסקים בעיצוב ונהנית לראות איך אחרים מעצבים את הבתים שלהם, אבל בסופו של יום הבית שלי הוא בעיקר הכי הרבה- אני.
בשיטוטי הרבים ברחבי הרשת אני מוצאת לא מעט רעיונות, חפצים וכלים שהייתי שמחה ליצור לבד, או לרכוש ולשכן בביתי, הנה כמה דוגמאות מהזמן האחרון.

איפה אתם מאכסנים את אבקת הכביסה שלכם? הנה כמה רעיונות שמשדרגים קצת את מעמדה.




צנצנת זכוכית מהודרת




קופסת פח ייעודית להשיג ב"חותם"



אני חובבת נעליים. טוב, חובבת זה לגמרי אנדרסטייטמנט ולמרות שהבטחתי לעצמי שבכל פעם שזוג חדש יעבור לגור איתנו, זוג אחד יצטרך למצוא מקום מגורים חליפי, הנעליים רק הולכות ומתרבות. גלגל הנעליים של חברת Rakku נראה כמו פתרון אידיאלי עבורי. 


גאוני



החנות האמריקאית Fred שחלק ממוצריה ניתן להשיג בסניפי "סוהו" מוכרת מוצרים שאתם לגמרי לא צריכים אבל ממש ממש רוצים.








אני זוממת בשלב כלשהוא להפוך חלק מהקיר ללוח וגירים, למשל כמו בתמונות האלה (עם או בלי הילד והפעוטה)

via jinkyart






via Re - Nest




via Ohdeedoh




ואם כבר לכתוב על הקיר אז מן הראוי שיהיו כתובים שם הדברים הנכונים

via Createfindadmire





יום שני, 9 במאי 2011

נשארות לזכור

Beth Hoeckel

 
במחוזותינו יום הזיכרון הוא יום של קדושה. יום שמקדש את גיבורינו שנפלו בקרב, שאיפשרו לנו להתחיל ולהמשיך לחיות כאן בארץ הזאת. הטקסים, השירים, העצב, כולם עליהם ולזכרם. מעטות הפעמים בהן זוכרים את הנשים. אלה שנשארו כאן כדי להמשיך בחיים, שנותרו לאסוף את המשפחה והילדים. את הרעיות, את האימהות, את האחיות, את הבנות.

אתמול בין עשרות משדרי יום הזיכרון הוקרן סרטה המרגש של ציפי ביידר "ניר, יש לך בת". הסרט מתעד את מגי, אלמנתו הצעירה כל כך של ניר לקריף שנהרג בתאונת המסוק ברומניה בקיץ 2010. היא נותרת כואבת, אבודה, מסרבת ומתקשה להאמין שהוא איננו עוד. לאחר שישה חודשים יולדת מגי את ביתם. לבד. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה גם לאחר שהסרט הסתיים. עליה ועל כולנו. 
ענת סרגוסטי מתארת ברוח אותם דברים, פוסט קצר ומצמרר שפירסמה היום בפורטל Saloona
 
"בערב הזה אני חושבת על אלפי הנשים. האימהות והרעיות והחברות של אלפי החללים האלה. אלה שצריכות להחזיק על כתפיהן את האתוס הלאומי הכל כך טעון הזה. הסיטואציה הזאת היא הסאבטקסט של ההווייה הישראלית. זה הסאבטקסט שבגללו עולה אצל כל יולדת תחושת חרדה עמוקה בצמוד לאושר על הולדת הבן, כל בן. ההווייה הזאת מחייבת את הנשים שנותרו מאחור להסביר את המציאות הזאת לילדים. וכך אנחנו מגדלים דור אחרי דור גיברות של תוגה ושכול וכאב. ולכן הגברים ששולחים אותם למלחמה צריכים לעשות זאת בחרדת קודש גדולה לא רק בגלל הנופלים, אלא לשם הנשארות" (ענת סרגוסטי)

יום שבת, 7 במאי 2011

תמונה אחת ביום

via HelloMonday
                                       אייל. תמונה מאת הצלם Morten Koldby











כמה נקודות לסוף השבוע

סוף השבוע כמעט נגמר, אבל השבוע הבא יהיה קצר מהרגיל עם יום חופש בדיוק באמצעו. הנה כמה נקודות נעימות לפני שמתחיל שבוע חדש.


התזה בצבע של Craig Costello





כשצפיתם היו ביניכם שגיחכו ואמרו לעצמם "גם אני יכול לעשות את זה", זוהי אמנות מודרנית חברים וזוהי ההגדרה שלה עפ"י Craig Damrauer







נסיון לקחת תינוקות למסעדת גורמה ולאפשר להם להנות מהאוכל באופן עצמאי (זוהי פרסומת)




קופסאות נחמה. אני מוצאת שבלא מעט הזדמנויות הייתי יכולה להיעזר בהן.



Beth Hoeckel - קולאז'ים

האמנות של Beth Hoeckel מיוחדת ומרשימה. הקולאז'ים עשויים כולם בעבודת יד ולא מערבים אמצעים דיגיטליים משום סוג.




Indian Summer








Moonrise







Cream






Plume



Sea Wall









Float







יום שישי, 6 במאי 2011

תמונה אחת ביום


ברלין

  

אז מה היה לנו ? חמישה ימים בברלין, דירה מגניבה של חברים ברובע הכי בורגני במערב, מזג אויר נהדר שעמד על עשרים ושתיים מעלות, הטיסה עברה בשלום ולמרות בלבול קטן עם הרכבות בלילה הראשון, הצלחתי להגיע בשלום למחוז חפצי.

זאת הפעם השלישית שלי בברלין ואני חיבת להודות שאני מתחילה להבין כשהם מדברים אליי בגרמנית, אני מאוד גאה בעצמי, אני בטוחה שהם מבינים שאני לא מבינה, ובכל זאת הם משתפים איתי פעולה, אני מצליחה לעשות שופינג בגרמנית וגם לשבת בבית קפה בגרמנית, ולמי שתוהה- לא- השפה ממש לא צורמת באוזניי, להיפך.

 בית הקפה הכי צרפתי בפרנצלאואר ברג -  Fleury Cafe
 הכלבו האולטימטיבי עם קומת האוכל הכי מרגשת -  Ka De We
 רטרוספקטיבה במוזיאון לצילום -  Robert mappelthorpe
 הקפה השכונתי במערב -  Cafe Ottenthal
 הרחוב הראשי של מערב קרויצברג  -  Bergmanstrasse
 אני אוהבת אוהבת אוהבת רכבות -  S+U-BAHN
 הכיכר היפה. לא זוכרת את שם המסעדה שאכלתי בה מרק בצל משובח -  Savigny Platz
 שוק הפשפשים השכונתי והמגניב לגמרי. זה מה שעושים בברלין ביום ראשון (חוץ מלשבת בבתי קפה) - Arkona Platz

חזרתי שוב לאותם מקומות מוכרים ואהובים, קראתי ספרים כאילו אין מחר (זה מה שעושים חמישה ימים בלי טלויזיה), עשיתי המון שופינג, ביקרתי בתערוכה נהדרת של Robert Mapplethorpe במוזיאון לצילום, שוטטתי המון, ישבתי בבתי קפה,כמנהג הברלינאים הלכתי ביום ראשון לשווקי הפשפשים, ובעיקר נחתי, ושאפתי מלוא ראותיי אויר אחר, כזה של חופשה.




                                    הרכבת המתוקה שנרכשה בשוק הפשפשים של יום ראשון




                     הדובים האוהבים שנרכשו גם הם באירו אחד בלבד מילדה מתוקה בשוק הפשפשים




                                        לב עשוי עץ שנרכש בחנות הסופר מעוצבת Serendipity




                                השלט הכי תרבותי בעולם תלוי עכשיו על הקיר שלי - נרכש ב Buttlers




שוק הפשפשים Arkona Platz + Mauer Park


   
„I never liked photography. Not for the sake of photography. I like the object.“
Robert Mappelthorpe 












יום חמישי, 5 במאי 2011