Be So Happy

(איור של Elisandra )

ביקל- אביב/קיץ 2012

הקליפ היפהפה שהוא יריית הפתיחה לעונת הקיץ של ביקל הנהדרות מנוה צדק.

כמה פריטים יפהיפיים מהקולקציה החדשה

עוד קצת אביב

האביב הזה שחודר לכל פינה עושה לי מצב רוח נהדר והחלטתי שאם כך, אמשיך לכתוב עליו עד שיימאס לי, הנה עוד כמה עניינים אביביים שליקטתי ברחבי הרשת השבוע.....

מי יכול לעמוד בקסמם של אפרוחי ברווזים פלומתיים שכאלה? את הסדרה כולה תוכלו לראות כאן

 

גרביים מתוקות של L'atelier De Savon

יש לי חולשה לעופרים, או במבי בעממית, הנה אחד יפהפה של Karma Kiss
והחבר שלו כלב התחש, בעממית בייגלה.

וקולקציית האביב היפהיפיה של  Rifle Paper Co. שהייתי רוכשת פשוט את כולה (וכן,למתענינים, הם שולחים גם לישראל)

על בלוגים

על קירות הפייסבוק היו אתמול המון תמונות של חבריי רצים את מרתון תל אביב. לא על הקיר שלי. לרוץ אני לא יודעת. לעולם לא תתפסו אותי במרתון או בחצי מרתון או בטריאתלון. יכול להיות שמתי שהוא תוכלו לפגוש אותי בשיעור נסיון בחוג יוגה, אם כי אל תתפסו אותי במילה ואל תעצרו את נשימתכם עד שזה יקרה (אתם עלולים להכחיל מרוב ציפיה). פעם בשבוע אני הולכת בקצב מתון משהו כמו 5 ק"מ וגם זה רק כי החברה נעימה לי. לכל מה שקשור בספורט תמיד יימצא אצלי התירוץ למה לא, למה זה משעמם ואין לי זמן לזה....
אבל כתיבה אני אוהבת, ולמצוא נושאים לכתוב עליהם אף פעם לא חסר לי ולקרוא מה אחרים כותבים תמיד נעים לי ולזה תמיד יש לי זמן.

הנה פיסקה יפה על קריאת וכתיבת בלוגים של Trent Walton (דרך  Swissmiss)

There's something sacred about reading a blog post on someone else's site. It's like visiting a friend's house for a quick meal 'round the breakfast table. It's personal — you're in their space, and the environment is uniquely suited for idea exchange and uninterrupted conversation. In many ways, we should be treating our blogs like our breakfast tables. Be welcoming & gracious when you host, and kind & respectful when visiting

 מנצלת את ההזדמנות כדי להמליץ על כמה בלוגים שנעים לשוטט בהם כשיש לכם רגע פנוי ושום דבר אחר לעשות
 (ליחצו על שם הבלוג והוא ייפתח)

באנגלית:

  Oh Happy Day

Design Sponge

 Desire To Inspire

 Eat Drink Chic


ובעברית:

מכבסתולה


Maya's Lifestyle


פנימה-רונית כפיר


המלבישה


ביסים


גחליליות


ילדיסקו

זה מצחיק אותי

via ShitBloggersSay

המצאות לסוף השבוע

כמה המצאות שנתקלתי בהן לאחרונה, חלקן עוד בשלב הפיתוח ובכל זאת הן כל כך חכמות שמצאתי לנכון לשתף בהן.

פתיתי סבון של Nathalie Stampfli  
רובינו משתמשים היום בסבון נוזלי. כמעט ולא נתקלתי לאחרונה בסבון מוצק ובכל זאת לסבון המוצק יש כנראה הרבה יותר יתרונות. הוא לא מהול במים כמו אחיו הנוזלי, הוא לא נזקק לקופסת פלסטיק שתכיל אותו וכשמנסים לרחוץ ידיים לא צריך לטפטף מסביב. עם זאת למוצק יש גם חסרון וזו התחושה החלקלקה שמגיעה כשמנסים לגעת בו בידיים רטובות. ההמצאה הזאת תשנה את זה. פתיתי הסבון מהמתקן יהפכו לסבון במגע עם מים והנה פיתרון אלגנטי להפליא. 

האגרטלים של Tania Da Cruz
הם אירוניים ויפהיפיים ומציעים לכל אחד מאיתנו לעצב את "התסרוקת" האישית שלו. זה שילוב של אגרטל ופיסול ושימוש בגוף כאמירה אמנותית.

כלי לצמחים עשוי צעצועי פלסטיק ישנים (via Oh Joy)

מצעים מאוירים מבית Snurk ההולנדים. המצעים מודפסים במדויק ומדמים אובייקטים שונים מונחים עליהם, כמו כביסה (אצלי זה נפוץ עד נפוץ מאוד) כלב מכורבל וסדין דמוי מזרן. שוה הצצה...

Girls Like Superheroes Too

איור של Gemma Correll

שינויי מזג האויר

via ImgeFave

איזה צרות יש לו, לאדם המודרני...

הבוקר קבעתי לקפה עם חברה. כשתכננתי להתלבש, הצצתי מהחלון וכשראיתי שמש זורחת ויום יפה החלטתי על ג'ינס, חולצה דקיקה ונעלים אביביות. כשהעזתי לבדוק את תחזית מזג האויר, קראתי שהיום יהיה יום גשום עם שלג בחרמון. חיבת להודות שהתבלבלתי - גשם או שמש? בחוץ שמש אבל המחשב טוען בפסקנות -  גשם!!!
למי להאמין? על מי לסמוך?
לאבותינו לא היתה בעיה כזו כנראה.....

Life Manifesto

בהמשך לרשומה הקודמת, הנה מניפסט על החיים מבית Holstee מלים כדורבנות וכל מילה בו מדויקת כל כך, לגזור ולשמור!

אם אתם רוצים לרכוש את המניפסט ולתלות אותו על הקיר כדי להגות בו יומם וליל אתם יכולים לעשות את זה כאן. תמורת 25$ הוא שלכם.



כבונוס, הנה מניפסט שמיועד לילדים ולילדים ברוחם

משהו חדש

via Table Tonic

זוהי הרשומה השלוש מאות בבלוג!


אם מישהו היה אומר לי לפני שנה, שיהיה לי אי פעם בלוג פעיל, שנכתבו בו כבר שלוש מאות רשומות,שיהיו אנשים שיקראו אותו, הייתי צוחקת צחוק גדול ולא מאמינה. והצחוק הזה נוגע לכל מקום בו אני נמצאת היום בחיי, שום דבר מזה לא היה צפוי.

עונת מעבר היא אולי העונה הכי טובה לחולל בה שינויים ולהתחדש וכיון שהאביב כבר כאן זה כנראה הזמן הכי טוב לכך. בימים האחרונים התרענן הבלוג במראה חדש ונקי ובאותה הזדמנות אני רוצה גם לבשר לעולם באופן רשמי על עוד שינוי משמעותי אצלי, שאותו אני מטפטפת לחברים קרובים בתקופה האחרונה והוא שינוי שמי הפרטי. התחבטתי בזה ארוכות והחלטתי שמגיע לי לחיות עם שם שאיתו אני שלמה, שם שאיתו אני מאפשרת לעצמי להיפתח לכל מה שהעולם מזמן לי ולכן באביב הזה גלית מתחדשת והופכת להיות גליה. כמובן ששינויים לא קורים ביום אחד ולי וגם לסביבה ייקח עוד זמן להתרגל אבל אני חושבת שאני בשלה לפחות להצהיר על השינוי.

אני רוצה לאפשר לעצמי להיות איפה שאני יכולה ולא איפה שאני מתכננת להיות, לאפשר תנועה, גמישות, אויר ואור. אני פותחת את עצמי אל ארבע רוחות השמים ומזמנת לעצמי את כל הטוב שעוד יבוא.....

משהו מתחיל מתגלגל ברחובות
משהו אחר יורד במדרגות
משהו קורה, תופס לו בזנב
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו
מישהו מוכר עומד ומסתכל
אמצע הרחוב ומישהו אוכל
כמה רעשים הופכים כבר למקצב
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו 

(אילאיל תמיר)

בית אחד בשבוע

בגמרא, מסכת שבת, כתוב "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם, אישה נאה, דירה נאה, כלים נאים, מרחיבים דעתו של אדם".

מתכבדת להשיק מדור חדש בבלוג, אחת לשבוע אציג כאן בית אחד, דירה אחת או חדר אחד נאים להפליא, שבו נתקלתי במהלך שיטוטיי ברחבי הבלוגספירה.
הראשונה שתפתח את המדור, היא דירה  יפהפיה בשטוקהולם, שבדיה. שלושת החדרים הבהירים והמוארים, משלבים בין עיצוב קלאסי לעכשוי ויש בה כל מה שצריך כדי להפוך אותה למושלמת - אח עצים, תקרות גבוהות, סלון ענק, מטבח משופץ, שתי מרפסות והמון אור.

כל התמונות באדיבות    Alvhem Malkleri

הנה באה הרכבת

 between Austria and Italy, there is a section of the Alps called the Semmering. It is an impossibly steep, very high part of the mountains. They built a train track over these Alps to connect Vienna and Venice. They built these tracks even before there was a train in existence that could make the trip. They built it because they knew some day, the train would come.

(מתוך "תחת שמש טוסקנה")

מחר שוב מתוכננת שביתה ברכבת ישראל. אני כל כך אוהבת רכבות ולמרות שמעולם לא השתמשתי בשירותיה של רכבת ישראל אני מתבאסת עמוקות מהענין. למה לא יכולה להיות פה רכבת נורמלית?

בכל פעם שאני נוסעת לחו"ל, אחת ההנאות העיקריות שלי היא להתנייד ברכבת, כל רכבת. תחתית, עילית, לא משנה לי, העיקר שזו תהיה רכבת. כשאני חוזרת ושואלים אותי מה עשיתי אחת התשובות היא "נסעתי ברכבת".
את האהבה לרכבות ירשתי כנראה מאבא שלי, שגם הוא חובב רכבות ידוע. אז שוב אני שואלת, למה אין פה רכבת נורמלית? ולא! הכרמלית והרכבת הקלה בירושלים לא ממש נחשבות. לעתים אני מהרהרת/מפנטזת על רכבת תחתית שתתיצב בדיוק בזמן, תאסוף אותי אל קירבה בבוקר, תפלוט אותי מתוכה מקץ מספר תחנות זעום.....וחוזר חלילה אחר הצריים. זה היה יכול להיות נפלא.

ובינתיים בניו יורק.....קו תחתית נוסף נבנה בימים אלה בצד המזרחי של מנהטן. הראשון מזה שישים שנה, שישים שנה אבל בסוף תהיה רכבת. לעזאזל בקהיר יש רכבת תחתית ובתל אביב אין, לא בטוחה שאזכה אי פעם לראות או לנסוע באחת כזו כאן בארץ, אבל אני משאירה פתח לתקוה. הנה כמה תמונות של הקו הניו יורקי בתהליך....וכאן אפשר לקרוא את הסיפור במלואו

בעבר כבר כתבתי רשומה אחת על תחנות רכבת תחתית מעוצבות ברחבי העולם, ועל הכבוד שרוחשים במקומות אחרים למסורת של נסיעה ברכבת. למי שרוצה להיזכר:
http://dayatime.blogspot.com/2011/04/blog-post_237.html


בעיר אוטרכט שבהולנד, בנו מגלשה אמיתית,  ממש ליד תחנת הרכבת, הם ממש מעודדים את מי שממהר להשתמש ב"מאיץ" ובלילה הם מנגנים שם מוזיקה של באך. למה בעצם לא להפוך את ההגעה לרכבת, לפעולה מגניבה בפני עצמה?

למרות שהיום יום שני

via AWild Mind Loose In Suburbia

כמעט ארבעה עשר שבועות

בעוד יומיים יחלפו שלושה חודשים מהלידה, בעוד שבוע וחצי יסתימו ארבעה עשר שבועות של "חופשת הלידה". ארבעה עשר שבועות שנדמה היה שלא יסתיימו לעולם, שלא אצליח למלא, שבהם היה נדמה שנידונתי לימים מלאים בבטלה וחסרי מעש. ארבעה עשר השבועות הללו הפכו להיות מלאי תוכן. דווקא מתוך הבהלה הגדולה, החלטתי להפוך אותם לתהליך החלמה מלא משמעות ונדמה לי שהצלחתי.
מי שהייתי לפני ארבעה עשר שבועות איננה עוד והאני החדשה שמגיחה במקומה בשלה יותר, בוגרת יותר, מפוקחת יותר ואופטימית להפליא.

מחר יהיה היום הראשון שלי בחזרה בגן. אמנם חצי יום ואמנם עוד לא לגמרי רשמי אבל ממש בתפקיד, ואני מתרגשת כמו היה זה היום הראשון שלי שם מעולם.
מחר לראשונה מזה שלושה חודשים, אתעורר מוקדם, וכשהילדים יגיעו לגן אהיה שם לקבל את פניהם בחיוך, בחיבוק ובעיקר בהכרת תודה, כי הרבה בזכות המקום הזה ומי שמאכלס אותו, הצלחתי לקום שוב על רגליי.

יוצאת לדרך בהתרגשות גדולה......

צעד אחד ואז עוד צעד.

אתם מוזמנים להוריד כשומר מסך חינם כאן

לינפורד וכריסטי

לינפורד וכריסטי, גורי הינשוף, קיבלו את שמותיהם מהאבא המאמץ שלהם ג'ימי, הם עברו להתגורר בביתו וכך הוא יכול להשגיח עליהם עשרים וארבע שעות ביממה, כולל להתעורר להאכלות לילה. בשעות היום לינפורד וכריסטי (שקרויים ע"ש לינפורד כריסטי האלוף האולימפי באתלטיקה) מוצאים לעצמם לא מעט פינות נסתרות בביתו של ג'ימי, וכשגי'מי צריך ללכת לעבודה הם מצטרפים אליו כשהם מצונפים בקופסת אוכל.