יום חמישי, 5 באפריל 2012

כל אדם צריך מצרים



כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם - אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.


את השיר הזה קראתי לראשונה לפני יומיים והוא נגע בכל נימי נשמתי. 
בחדות ובבהירות הגדולה ביותר פגשתי השנה את יציאת מצרים הפרטית שלי. יצאתי בחצי הליל אל הפחד הגדול ביותר שלי, אולי אחד הפחדים הגדולים ביותר שיש לו לאדם, נזרקתי אל תוך האובדן, של תינוקתי האהובה, של השליטה, של כל מה שחשבתי שידעתי טרם לכתה. 

ובתוך החושך הגדול צעדתי אל מים קפואים שלא ידעתי את סופם. ובצעידה הזו שנראתה תחילה אינסופית מצאתי כל כך הרבה. 
מצאתי כתף להישען עליה, ולא אחת, כל כך הרבה כתפיים היו שם שאשען עליהן, כל כך הרבה זמן שפונה עבורי, ומיכלים גדולים כל כך שיכילו אותי, שלא ידעתי בכלל שאפשר ככה לאהוב אותי מכל כיוון אפשרי מבלי שאבקש, פשוט ככה מעצם היותי, מעצם היותינו .

מצאתי את התפילה שלי, החיצונית והפנימית, זו שמחזקת אותי ברגעי החושך וברגעי הנחמה והאור, זו שנותנת לי תקוה ואמונה להמשיך את המסע ולהתחיל גם אחד חדש עם המון עוצמה והתכוונות.
מצאתי את עצמי שוב ושוב ושוב. גיליתי בי כוחות שלא ידעתי שטמונים בי וחיים וחדוה והתרגשות ויכולת לשבת פשוט עם מה שיש ולאהוב את הנמצא גם כשהכל התפרק ויצטרך להיבנות מחדש.
יציאת מצרים שלי היתה יציאה גדולה מעבדות לחירות במובן הכי פרטי שיכול להיות, ואין לי אלא להודות עליה ועל אף שישמע מוזר, לברך על הדרך.






(Let Go הדפס של Heng Swee Lim)




2 תגובות:

Ruti אמר/ה...

אני מכירה את השיר, ראיתי אותו פעם.
והנה עכשיו כשאני קוראת אותו פה אצלך, כולי, פשוט כולי צמרמורת.

שיהיה לך חג שמח ואביבי, חג של חרות אמיתית.
חיבוק גדול!

גליה אמר/ה...

תודה רותי יקירה
גם לכם שיהיה חג שמח
(ולשנה הבאה בירושלים:-))