מנסה לראות גם מעבר למסך הדמעות.
מנסה לצעוד כל יום צעד קטן.
מנסה להתחיל לנשום מבלי להרגיש חנוקה.
לפעמים הכל ריק ואני חלולה, לפעמים מצליחה להתמלא.
לפעמים רוצה לבכות, לפעמים ממש לא רוצה.
רוצה למלא את הימים ואין לי מושג במה.
כבר מצליחה לראות אותי בנפרד ממנה ולא כיחידה אחת.
יודעת שהגרוע ביותר כבר מאחוריי ואני בדרך להחלמה.
קטנה, אמא אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד.
6 תגובות:
מחזיקה לך אצבעות
תודה הגר
כל הכבוד לך, שאת מוצאת מילים. אני לגמרי מילים-less.
חושבת עליך הרבה...
תודה רותי, במלים אני מוצאת נחמה, גם בשלי וגם באלה שלך.
נשמע מצויין. אני מוכנה לתרום משלי, בכל עת.
גלית יקרה, תודה על התגובה שלך.
מחבקת אותך, זוהי חוויה שאף שניתן לשתף אותה עם אחרים, כל אחת חווה את האבל הפרטי שלה. כמה שיותר לדבר, ליצור, לכתוב עוזר מאוד לצד ההדחקה הטבעית שמחייבת אותנו לחזור למסלול החיים שלנו.
יופי של צילומים אגב!
באהבה שרון
הוסף רשומת תגובה