via She Takes Flight |
גם עכשיו, כשהרגש העיקרי הוא תסכול, כשכל מה שאני רוצה זה לצרוח לעולם "זה לא פייר!!!!!", כשכל מה שאני יכולה זה לדפוק את הראש בקיר כי אין באמת על מי לכעוס או להאשים, גם עכשיו, ממש ברגע הזה, אני מבינה שכל זה הוא חלקים מהמסע שבו אני נמצאת, עוד אבן בדרך, עוד שביל שאני לא מצליחה לראות את כולו.
מנסה בכל כוחי לסמוך על הדרך ולהביט בה בעיניים פקוחות. נוכחת כל הזמן. נושמת.
הפסקול להיום הוא במילותיה של יונה וולך
"לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום
זה היה אצלי בידים
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום
ולא יכולתי לעשות מזה משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
מה רציתי להגיד
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר..."
אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום
זה היה אצלי בידים
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום
ולא יכולתי לעשות מזה משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
מה רציתי להגיד
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר..."
4 תגובות:
עשית לי צמרמורת עם יונה וולך...
הי יקירה
תודה על זה שאת ממשיכה לקרוא אותי
|חיבוק|
כאילו דההה בטח שאני ממשיכה.
יש עוד הרבה דברים שאני רוצה לדעת... אני מחכה בסבלנות בינתיים. אני כאילו קצת צופה על המסע שלך מהצד, ואת מאפשרת את זה בבלוג הזה, אז תודה לך :)
גלית, גם אני כאן עוקבת וקוראת
הוסף רשומת תגובה