via Things She Loves |
אני מודה שזה לא הופך יותר קל וכל יום מחדש אני נלחמת הכי חזק שאני יכולה לקום בבוקר, לפקוח עיניים ולהתהלך בעולם, אבל אני מודה על רגעי הסליחה והחסד, שבהם התקווה מגיחה ואפילו מעט אושר מבצבץ.
אולי מחר יהיה יום כזה.
"את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם"
2 תגובות:
כתמיד, הכתיבה שלך מכאיבה, ומרגשת...
חיבוק.
תודה יקירה (מקוה שאני מזהה נכון) חיבוק גדול חזרה.
הוסף רשומת תגובה