יום שישי, 10 בפברואר 2012
יום רביעי, 8 בפברואר 2012
מכתב לתמה
![]() |
| via Flickr |
תמה שלי יקירה;
היום היינו אמורות להיפגש. היום היינו אמורות להתחיל את חיינו המשותפים יחד, היום היית אמורה להיוולד.
היית דוחפת את עצמך דרך תעלת הלידה, נושמת את נשימתך הראשונה ובוכה את הבכי הראשון, ואז היו מניחים אותך עליי והייתי נושמת את הריח התינוקי שלך ומלטפת ומרגיעה אותך שהכל יהיה בסדר. היום היינו אמורות להכיר לראשונה פנים אל פנים.
הייתי מספרת לך שאני אמא שלך, הייתי מדמינת את כל החויות שעוד נעבור יחד, אמא ובת. הייתי מלבישה אותך בבגדים היפים שקניתי לך, מחתלת אותך בחיתולים שקיבלנו מעינת, משכיבה אותך בעגלה, או נושאת אותך במנשא שקיבלנו ממיקי ואיתי. כולם היו באים לראות אותך ולהתפעל מכמה את יפה. היינו גדלות יחד, את ואני, אמא ובת, כל הזמן אמא ובת.
ובכן בתי, את כבר נולדת לפני שישה שבועות, הם הניחו אותך עליי, יפה הרבה יותר ממה שהייתי יכולה לדמיין, כל מי שראה את תמונתך טוען שאת דומה לי, ואני בתוכי מסמיקה מגודל המחמאה. ליטפתי וחיבקתי ונשמתי את ריחך המתוק ואהבתי אותך כל כך.
נאלצנו להיפרד ומאז אני נושאת את זכרך בתוכי ומספרת עלייך לכל מי שרק מוכן לשמוע. בקרוב ניטע לזכרך עץ קלמנטינות בחצר של סבא וסבתא. נדמה לי שמאוד אהבת קלמנטינות, כי אני אכלתי המון כאלה בהריון איתך ומאז שנולדת אני לא מסוגלת לאכול אותן בכלל. גם נטעתי עץ ביער בארי על שמך.
היום אני נפרדת ממך ומשחררת אותך לדרכך. היום רשמית הסתימה דרכנו המשותפת בחיים הגשמיים האלה וחבל הטבור נחתך בפעם השניה, בפעם האחרונה. היום את עוברת רשמית למקום שלך בתוך הלב שלי, לפינה שתהיה תמיד רק שלך.
תמה, אוהבת אותך וזוכרת תמיד
אמא
"את בליבי עכשיו, בתוך ליבי,
כמו הרבה צללים
כמו הרבה שבילים
כמו עשן.
את רק שלי עכשיו, את בחובי,
כנוף הרבה עלים
כמי נהר כחולים,
עכשיו את כאן"
כמו הרבה צללים
כמו הרבה שבילים
כמו עשן.
את רק שלי עכשיו, את בחובי,
כנוף הרבה עלים
כמי נהר כחולים,
עכשיו את כאן"
תוויות:
אימהות
יום שלישי, 7 בפברואר 2012
אורך החיים של בעלי החיים
שיעור בטבע או הרהור פילוסופי? אין לי מושג למה הטבלה הזו לכדה את תשומת הלב שלי.
וכל הכבוד לצבים!!!!
וכל הכבוד לצבים!!!!
![]() |
| via Swissmiss |
יום שני, 6 בפברואר 2012
נומי ילדה
![]() |
| via Flickr |
ושוב אני לא נרדמת, ושוב בלי מלים וכמעט בלי אויר. סופרת את הימים עד רביעי, תל"מ בום(פיכס איזה ביטוי מגעיל), לא שיש לי מושג מה יקרה אחרי יום רביעי אבל זה מן דד ליין שכזה, שחיבים לעבור ואחריו אולי תתחיל איזו שהיא אפשרות לנשום.
שיר ערש שאמור להרגיע אבל מבכיא עכשיו. יושבת עם מה שיש.
לילה טוב.
תוויות:
אימהות
יום ראשון, 5 בפברואר 2012
Shit New Yorkers Say
אז אם אמשיך את הקו של אתמול, הנה קטע קצר של משפטי מפתח שכל ניו יורקר ממוצע אומר לפחות כמה פעמים ביום, אולי זה יעזור לנו להרגיש קצת יותר מקומיים בפעם הבאה שנבקר בה?
רוצים לדעת מה הם באמת חושבים עלינו? התמונה הזאת אומרת הכל.
ומה קורה כשכולם רוצים להגיע לאנשהוא? 28th st. and Park Avenue במשך שלוש דקות, אמאל'ה.
רוצים לדעת מה הם באמת חושבים עלינו? התמונה הזאת אומרת הכל.
ומה קורה כשכולם רוצים להגיע לאנשהוא? 28th st. and Park Avenue במשך שלוש דקות, אמאל'ה.
יום שבת, 4 בפברואר 2012
ההבדלים בין פריס וניו-יורק
ההבדל בין הצרפתים והאמריקאים הוא הבדל של שמים וארץ ומי שאוהב את ניו-יורק לעולם יישבע בה וישמיץ בכל פה את הצרפתים; אתם יודעים, הסנובים, הלא מתקשרים, שחושבים שהמציאו את הגלגל, הלא מנומסים וכו' וכו'.
הפרנקופילים לעומתם יעידו על עצמם כי הם אופנתיים יותר, מבינים יותר, להם האוכל הכי טעים ומעודן, ובכלל פריס היא עיר האורות ולא סתם תפוח.
מודה, אני בצד של ניו-יורק, אם כי מדגדג לי לנסות פעם אחת לחבב את פריס. יש משהו רומנטי בלחבב את פריס, בלהכיר את כל הסמטאות הקטנות, לדעת איפה הבולנז'רי השוה ולחזור שוב ושוב לאותה דירה קסומה ברובע הלטיני.
שני בלוגים שאני מאוד אוהבת עוסקים בשתי הערים המהוללות האלה. אמנם אחד כבר לא פעיל אבל שוה לקרוא בו בכל מקרה כי הוא פשוט נהדר.
כינרת כותבת על פריס בצורה שמגרה את כל החושים לעלות על הטיסה הראשונה ולהתחיל לחגוג.
פריזאית - הבלוג של כנרת רוזנבלום
ג'ואנה כותבת על ניו-יורק באופן שממש מתחשק לי פשוט לעבור לגור בה ולסמן V על כל מקום עליו היא כותבת, מהמקום שבו היא נמצאת זה גם נראה ממש קל ליישום.
A Cup Of Jo - הבלוג של Joanna Goddard
אתם יודעים באיזה צד אתם? מה עושה לכם את זה יותר? המבורגר עסיסי או ביף בורגיניון? סינבון או קרואסון? וודי אלן או גודאר? ההדסון או הסיין?
הנה כמה איורים שממחישים באופן הכי מינמליסטי את ההבדלים הכי משמעותיים בין פריס וניו-יורק.
את כולם ניתן להשיג כאן (35$)
הפרנקופילים לעומתם יעידו על עצמם כי הם אופנתיים יותר, מבינים יותר, להם האוכל הכי טעים ומעודן, ובכלל פריס היא עיר האורות ולא סתם תפוח.
מודה, אני בצד של ניו-יורק, אם כי מדגדג לי לנסות פעם אחת לחבב את פריס. יש משהו רומנטי בלחבב את פריס, בלהכיר את כל הסמטאות הקטנות, לדעת איפה הבולנז'רי השוה ולחזור שוב ושוב לאותה דירה קסומה ברובע הלטיני.
שני בלוגים שאני מאוד אוהבת עוסקים בשתי הערים המהוללות האלה. אמנם אחד כבר לא פעיל אבל שוה לקרוא בו בכל מקרה כי הוא פשוט נהדר.
כינרת כותבת על פריס בצורה שמגרה את כל החושים לעלות על הטיסה הראשונה ולהתחיל לחגוג.
פריזאית - הבלוג של כנרת רוזנבלום
ג'ואנה כותבת על ניו-יורק באופן שממש מתחשק לי פשוט לעבור לגור בה ולסמן V על כל מקום עליו היא כותבת, מהמקום שבו היא נמצאת זה גם נראה ממש קל ליישום.
A Cup Of Jo - הבלוג של Joanna Goddard
אתם יודעים באיזה צד אתם? מה עושה לכם את זה יותר? המבורגר עסיסי או ביף בורגיניון? סינבון או קרואסון? וודי אלן או גודאר? ההדסון או הסיין?
הנה כמה איורים שממחישים באופן הכי מינמליסטי את ההבדלים הכי משמעותיים בין פריס וניו-יורק.
את כולם ניתן להשיג כאן (35$)
תוויות:
יצירתיות,
ניו-יורק,
תמונה אחת ביום
יום חמישי, 2 בפברואר 2012
מתחת לכוכב אחד קטן
![]() |
| An llustration by Brandon Dove |
היום הלכה לעולמה המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה. אומרים עליה שלא היתה משוררת של משוררים, אלא משוררת של העם. אני נחשפתי לשיריה לראשונה בנערותי, באותם ימים בהם חיפשתי אחרים שידברו את מה שלא ידעתי לאמר בעצמי. יש לא מעט שירים שלה שאני אוהבת ,בימים אלה השיר הזה הכי מדייק אותי.
מתחת לכוכב אחד קטן
תרגם מפולנית; רפי וייכרט. מתוך:שלהי המאה, הופיע בהוצאת קשב,1998
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה מֵהַמִּקְרֶה, עַל שֶׁאֲנִי מְכַנָּה אוֹתוֹ כֹּרַח.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחַת הַכֹּרַח, אִם בְּכָל־זֹאת אֲנִי טוֹעָה.
בַּל יִרְגַּז הָאשֶׁר עַל שֶׁאֲנִי נוֹהֶגֶת בּוֹ כִּבְקִנְיָנִי.
שֶׁיִּשְׁכְּחוּ לִי הַמֵּתִים אֶת הִתְפּוֹגְגוּתָם בְּזִכְרוֹנִי.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה מֵהַזְּמַן עַל גֹּדֶשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא רָאִיתִי בְּכָל הֶרֶף־עַיִן.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה מֵאַהֲבָה נוֹשָׁנָה עַל שֶׁרוֹאָה אֲנִי אֶת הַחֲדָשָׁה כְּרִאשׁוֹנָה.
סְלַחְנָה לִי, מִלְחָמוֹת רְחוֹקוֹת, שֶׁאֲנִי מְבִיאָה הַבַּיְתָה פְּרָחִים.
סִלְחוּ, פְּצָעִים פְּתוּחִים, שֶׁאֲנִי נִדְקֶרֶת בָּאֶצְבָּעוֹת.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת מְחִילַת הַקּוֹרְאִים מִמַּעֲמַקִּים עַל תַּקְלִיט עִם מִינוּאֶט.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחַת הַמַּמְתִּינִים בְּתַחֲנוֹת רַכֶּבֶת עַל שְׁנָתִי בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר.
סִלְחִי לִי, תִּקְוָה מְשֻׁסָּה, שֶׁלִּפְעָמִים אֲנִי צוֹחֶקֶת.
סִלְחוּ לִי, מִדְבָּרִיּוֹת, עַל שֶׁאֵינֶנִּי רָצָה עִם כַּף מַיִם.
וְאַתָּה נֵץ, הָאֶחָד זֶה שָׁנִים, בְּאוֹתוֹ הַכְּלוּב,
קָפוּא בִּמְקוֹמְךָ, תָּמִיד נוֹעֵץ מַבָּט בְּאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה,
מְחַל לִי, אַף אִם תִּהְיֶה מְפֻחְלָץ.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה מֵעֵץ גָּדוּעַ בְּשֶׁל אַרְבַּע רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה מִשְּׁאֵלוֹת גְּדוֹלוֹת עַל תְּשׁוּבוֹת קְטַנּוֹת.
אֱמֶת, אַל תִּשְׁעִי אֵלַי יוֹתֵר מִדַּי.
כֹּבֶד־רֹאשׁ, הַרְאֵנִי רֹחַב־לֵב.
שָׂא נָא, מִסְתּוֹרִין הַקִּיּוּם, שֶׁאֲנִי פּוֹרֶמֶת חוּטִים בִּגְלִימָתְךָ.
אַל תַּאֲשִׁימִי אוֹתִי, נְשָׁמָה, עַל שֶׁאַתְּ אִתִּי לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּלְבַד.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה מֵהַכֹּל עַל כִּי אֵינִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּכָל מָקוֹם.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה מִכֻּלָּם עַל שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִהְיוֹת כָּל אֶחָד וְאַחַת.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁכָּל עוֹד אֲנִי בַּחַיִּים, אֵין דָּבָר הַמַּצְדִּיקֵנִי,
מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי הַמִּכְשׁוֹל שֶׁל עַצְמִי.
אַל תִּטֹּר לִי, דִּבּוּר, שֶׁאֲנִי לוֹוָה מְלִיצוֹת,
וְאַחַר־כָּךְ עֲמֵלָה, כְּדֵי שֶׁתִּדְמֶינָה קְלִילוֹת.
יום שלישי, 31 בינואר 2012
ימים בסליחה ובחסד
![]() |
| via Things She Loves |
אני מודה שזה לא הופך יותר קל וכל יום מחדש אני נלחמת הכי חזק שאני יכולה לקום בבוקר, לפקוח עיניים ולהתהלך בעולם, אבל אני מודה על רגעי הסליחה והחסד, שבהם התקווה מגיחה ואפילו מעט אושר מבצבץ.
אולי מחר יהיה יום כזה.
"את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם"
תוויות:
אימהות
יום שבת, 28 בינואר 2012
יום שישי, 27 בינואר 2012
הבלוג בן שנה
בסוף השבוע יחגוג הבלוג יום הולדת שנה.
כשהתחלתי לכתוב חיפשתי מקום שיהיה רק שלי,מקום לנוח בו, מקום של כיף טהור, לפעמים של בריחה מהתמודדויות החיים, אסקפיזם קוראים לזה.
קראתי לו One Day At A Time המקום שבו יכולתי לקחת את החיים במנות קטנות ומדודות, שיכולתי לצבוע בו את החיים בורוד זרחני כשהיו בהם הרבה מאוד צבעים מטושטשים והמון אפור.
הוא אכן הצליח לספק לי את כל אלה והרבה יותר.....
שנה אחרי, הוא הפך למקום של נחמה, שבו אני יכולה להתמודד עם החיים ולא מקום שאליו בורחים מהחיים.
הנה קישור לרשומה הראשונה
http://dayatime.blogspot.com/2011/01/blog-post.html
מה אני מבקשת ביום ההולדת הזה?
אמונה, תקוה, אומץ, אהבה והמון אבקת קסמים....כל אלה יעזרו לי לצלוח כל התמודדות שעוד צפויה לי.
יום חמישי, 26 בינואר 2012
יום שלישי, 24 בינואר 2012
יום שני, 23 בינואר 2012
איפה הייתם רוצים להתעורר מחר?
![]() |
| via Romance And Revolution |
איפה הייתם רוצים להתעורר מחר? המממ...שאלה מצוינת, בד"כ הייתי משיבה על השאלה הזו בלי בעיה.
הייתי עונה כנראה אחת משתי תשובות - ברלין או ניו יורק, אבל כרגע אני עונה; בבית! פה! בדיוק איפה שאני כרגע! כי המסע שלי עכשיו הוא פנימה.
אני ממש מקוה שבעוד זמן מה יתחשק לי לנסוע קצת לטייל, להריח ריחות של מקומות אחרים, לעשות שוב שופינג מסעיר, לאכול קרואסון בבית קפה צרפתי, לטייל בסנטרל פארק, או ללכת לתערוכה מגניבה לגמרי.
היום הזה יגיע, אני יודעת שהוא יגיע, מצב הרוח הטוב של הטיולים, הWanderlust שלי הוא ממש פה מעבר לפינה, בינתיים נראה מה אנשים אחרים ענו על השאלה הזו....
הירשם ל-
רשומות (Atom)



























