יום רביעי, 22 בפברואר 2012

אם וביתה



מחר יחול יום המשפחה, כמו בכל שנה בל' בשבט. אני בוחרת להמשיך להתייחס אליו כאל יום האם כפי שהיה בשנות ילדותי.

השנה הפכתי לראשונה לאמא ובפעם הראשונה הייתי אמורה לחגוג כשביתי בחיקי. היא אמנם אינה נוכחת אבל אני ממשיכה להיות אמא שלה, כל הזמן.

תמה היא שהפכה אותי לאמא שלה, שלימדה אותי את  הפרק הראשון באימהות. האחים שלה, לכשיבואו ילמדו אותי את פרקי ההמשך. המשפט בראש הרשומה מעביר באופן מדויק את תחושותיי בימים אלה; 

While We Try To Teach Our Children All About Life, Our Children Teach Us What Life Is All About

השנה גם למדתי להכיר מחדש את אמא שלי. את תעצומות הנפש שלה, את יכולתה להכיל אותי בכל רגע בו הייתי זקוקה לה. אולי זאת הזדמנות טובה להודות לך אמא, על שאת מאפשרת לי בכל רגע נתון להיות פשוט מי שאני עם כל מה שיש בי, על שאת מסכימה לגדול יחד איתי ולהתרחב כל צרכי. 

הוידאו הבא מבקש להעביר מלים טובות של אם לביתה, דומות לאלה שאני אשמח להעביר לבנותיי (ולבניי), בבוא היום.





תגובה 1:

גלי אמר/ה...

הדמעת אותי על הבוקר... אבל ככה אני אוהבת אותך :)
תודה ששיתפת במילים הרגישות שלך שתמיד תמיד נוגעות...